* A Distributed Proofreaders Canada eBook *

This ebook is made available at no cost and with very few restrictions. These restrictions apply only if (1) you make a change in the ebook (other than alteration for different display devices), or (2) you are making commercial use of the ebook. If either of these conditions applies, please check with an FP administrator before proceeding

This work is in the Canadian public domain, but may be under copyright in some countries. If you live outside Canada, check your country's copyright laws. If the book is under copyright in your country, do not download or redistribute this file

Title: Bet nekhot ha-halakhot

Date of first publication: 1881

Author: Chaim Meir Horowitz (ca 1855-1905)

Date first posted: August 30, 2013

Date last updated: August 30, 2013

Faded Page eBook #20130843

This ebook was produced by: David T. Jones, Enrico Segre & the online Distributed Proofreaders Canada team at http://www.pgdpcanada.net

This file was produced from images generously made available by The Internet Archive/Canadian Libraries

בית נכות ההלכות
או
תורתן של ראשונים

יכלכל דברי הלכה ושאלות ותשובות של רבותינו הגאונים הקדמונים ז״ל אשר היו עד כה חתומים וסתומים ונעלמים ושפונים וטמונים בבתי גנזי הספרים בכתב יד ויצאו לאור לראשונה להאיר עיני האחרונים שבאחרונים כהיום הזה להורות את בני ישראל את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

חלק ראשון

מכיל

הלכות קצובות דרב יהודאי גאון; סידור פרשיות של ימים טובים והפטורות שלהן; שאלות ותשובות הגאונים; לקוטים שונים; עשרה שאלות לרבינו סעדיה גאון בתחיית המתים; ענין להראות שחכמי התלמוד היו בקיאים בכל החכמות.

אספתים והוצאתים לראשונה לאור עולמים, על פי כתבי יד עתיקי ימים, אנכי הצעיר לימים, ומתאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים, ושותה בצמא את דבריהם המחוכמים

חיים מאיר בלא״א המופלג וי״א מו״ה יוסף נ״י
הלוי הורוויץ.

---

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות (מגילה כ״ח ע״ב, נידה ע״ג ע״א)

התורה והרשות הנה בתומכי ידינו
לבל יהין איש להדפיסם מבלעדינו.

פראנקפורט על נהר מיין.
ת ר מ״ ב

בהוצאות ובדפוס של ר׳ אלימלך סלאבאטצקי בפראנקפורט א. מ.

מחיר כל חוברת 1 מארק מלבד דמי הפארטא

בית נכות ההלכות

או

תורתן של ראשונים

חלק ראשון

HALACHISCHE SCHRIFTEN DER GEONIM.

Erster Theil.

Halachische
Schriften der Geonim.

Erster Theil

enthält:

Halachoth Kezuwoth des Rabbi JEHUDAI GAON; Parschijoth- und Haftarothordnung für Festtage; Gutachten der Geonim; Sammlung verschiedener Abhandlungen; Zehn Fragen des Rabbi Saadia Gaon; Die Thalmudlehrer als Weltweisen.

Zum ersten Male nach seltenen Handschriften

herausgegeben

von

Chaim M. Horowitz.

(Jeglicher Nachdruck verboten)

FRANKFURT a. M.
1881.

Druck und Verlag von  M. SLOBOTZKY,  Frankfurt am Main.

(Preis 1 Rmk. excl. Porto.)

בית נכות ההלכות

או
תורתן של ראשונים

יכלכל דברי הלכה ושאלות ותשובות של רבותינו הגאונים הקדמונים ז״ל אשר היו עד כה חתומים וסתומים ונעלמים ושפונים וטמונים בבתי גנזי הספרים בכתב יד ויצאו לאור לראשונה להאיר עיני האחרונים שבאחרונים כהיום הזה להורות את בני ישראל את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.

חלק ראשון

מכיל

הלכות קצובות דרב יהודאי גאון; סידור פרשיות של ימים טובים והפטורות שלהן; שאלות ותשובות הגאונים; לקוטים שונים; עשרה שאלות לרבינו סעדיה גאון בתחיית המתים; ענין להראות שחכמי התלמוד היו בקיאים בכל החכמות.

אספתים והוצאתים לראשונה לאור עולמים, על פי כתבי יד עתיקי ימים, אנכי הצעיר לימים, ומתאבק בעפר רגליהם של תלמידי חכמים, ושותה בצמא את דבריהם המחוכמים

חיים מאיר בלא״א המופלג וי״א מו״ה יוסף נ״י
הלוי הורוויץ.

---

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות (מגילה כ״ח ע״ב, נידה ע״ג ע״א)

התורה והרשות הנה בתומכי ידינו
לבל יהין איש להדפיסם מבלעדינו.

פראנקפורט על נהר מיין.
ת ר מ״ ב

בהוצאות ובדפוס של ר׳ אלימלך סלאבאטצקי בפראנקפורט א. מ.

מחיר כל חוברת 1 מארק מלבד דמי הפארטא

שלמי תודה.

---

לכבוד הוד מורי ורבותי ה״ה כבוד אדמו״ר הרב הגאון הגדול המפורסם וכו׳ מרן נפתלי צבי יהודה נ״י ברלין אב״ד ור״מ דק״ק וולאזין בעל המחבר ספר העמק שאלה על ספר שאילתות דרב אחאי גאון וכו׳ וכבוד אדמו״ר הרב הגאון החכם הכולל וכו׳ מרן עזריאל נ״י דר׳ הילדעסהיימער אב״ד ור״מ לעדת ישראל בק״ק בערלין הבירה.

אתם מורי ורבותי אשר זכיתי לצקת מים על ידכם ולהתחמם לאור אשכם והנכם נר לנתיבתי בארצות החיים להוקיר תורת חכז״ל הראשונים מפז וחכמת לבבם הרב מכתם אופיר וללכת לפני ה׳ לנוגה ברק קבלתם ומסורתם אשר בידינו למען נלמוד לירא את ה׳ ולשמור מצוותיו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בשני עולמים, אנה רצו נא את פני וקבלו מידי את מנחתי

תורתן של ראשונים

מרבותינו הגאונים הקדמונים זכרונם לברכה אשר הגשתי לפניכם בזה והיתה לכם לאות ולעדה נגדה כל עם ה׳ המחזיקים בתורת חכז״ל והדבקים בה, לאות אהבה ומורא וכבוד ולעד על התודה והברכה אשר חֻיבה נפשי לכבודכם הרב והרם וכי עד עולם, כל עוד נשמת שדי תחייני, אירא ואכבד את שמכם ואודה על חסדיכם וטוב לקחכם ואברך את זכרוניכם ובכבודכם תתאמר נפש עבדכם, הקטן שבתלמידיכם המתאבק בעפר רגליכם, ושותה בצמא את דבריכם.

חיים מאיר הורוויץ הלוי.

הקדמה

ה׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה (תהילים מ״ו ח׳ וי״ב).

---

אודה את ה׳ בכל לב ואברכה את שמו לעולם. ברוך ה׳ וברוך צורי אשר לא הסיר חסדו ואמיתו ממני והביאני עד הלום להוציא לאור תעלומות חכמת חכמינו ז״ל ותורתן של ראשונים תנתן כהיום על ידי לדור האחרון הזה ובשמחת לב ובחדות נפש ובעין טובה הנני מוסרה לבני עמי ולאומי קהלת יעקב וחכמיה למורשה ולנחלת עולם להגות בהן ולהנות מאורן הרב והבהיר. יהי שם ה׳ מבורך על כל תגמוליו עלי כי מי אנכי ומה בית אבי כי בחר בי ויער את רוחי ויאר את עיני ויחזק מתני ויאמץ זרועותי לגאול הטמונים באוצרות חושך ולהוציאם לאור עולם ולחשוף בארות מים חיים להצמאים לדבר ה׳ אשר בפי רבותינו הגאונים הקדמונים אחרי אשר נסתמו נעלמו ונחתמו מרוב ימים. הנה נדמיתי להשני גרדיים משער האשפה שבירושלים אשר יאמר עליהם בבחירתא (מס׳ עדיות) כי באו והעידו בשם שמעיה ואבטליון וקבלו חכמים את עידותן כן אנכי כהיום הזה בהציעי לפני חכמי לב דברי גאונינו הקדמונים אשר העתקתי מכת״י ישנים ויקרים ובשם חכמינו ז״ל הקדמונים העדתי במאמרי „דברים אחדים“ אשר ספחתי אליהם כי נבעו ממקור נאמן אשר לבעליהם אשר שמותם נקרא עליהם לכן נמנעתי ונעצרתי מלבקש הסכמות עליהם מחכמי זמנינו וגאוני דורינו אשר גם למותר יחשב להלאותם בזה ולהרגיזם מכסא כבודם כי דברי גאונינו ז״ל אין צריכים חיזוק ואם נאמנו העתקותי ועדותי מי יודע להעיד עליהם יותר ממני אחרי כי הסעתים מארץ נכריה מכת״י אשר לא שערום ולא ידעום ולא שמעו מהם נבונינו ורבותינו בדור הזה ודורשי רשומות מספרו של החכם הנוצרי דע ראססי ימצאום רשומים בו במקומם לפי סדר המספרים אשר להכת״י אשר לו. ואם לסמוך עליהם בדבר הלכה הלא לא תקעתי יתידות בזה והנחתי לגדולים ממני בחכמה ובתורה להתגדר בהם כי קטונתי עד מאוד לעמוד במקום גדולים ולחרוץ משפטי ולהסכים על דברי גאונינו ז״ל הקדמונים אשר לא קם בישראל עוד כמוהם מאז נאספו אל עמם עד היום הזה ואף כי לא יתנוני עבודותי וזמני לסבב מדינות ומקומות לבקש הסכמות וכי בשביל זה אמנע ח״ו טוב מבעליהם ואמנע בר מישראל אשר ע״ז יאמר משל הקדמוני בפי החכם מכל אדם מונע בר יקבוהו לאום וחכז״ל דרשוהו על התורה והיודע הלכה ואינו מלמדה (מדרש משלי י״א ועיין ברכות דף ס״ג ע״א)—. הספרים האלה אשר הנני נותן לפניך היום קורא יקר העתקתים ככתבם וכלשונם בהכת״י אשר לפני ולא שלחתי בהם יד להגיהם מרוחי ואף כי טרדותי רבו למעלה ראש ושמעתתא בעיא צילותא כיומא דאיסתנא וברצות ה׳ דרכי שוב אשוב אליך ואבוא במחברת מיוחדת לפניך אשר בה אכתוב חקירותי ודרישותי על הספרים האלה והערות והגהות ומראה מקום לדבריהם. עתה אך מעט תבענה שפתי במאמרי הנספח לזה אשר קראתיו וכניתיו „דברים אחדים“ אשר אתאר לפניך בשרד ואכנה בשם את הספרים האלה ואודיעך את הכת״י אשר העתקתי מהם ומדברי סופרים וספרים אוכיחך על קושט דברי אמיתתם ובהאהבה הרבה אשר בחובך להתורה והחכמה אבטח כי תרצה את מנחתי אף כי לא הוספתי עליהם מאומה משלי כי טובה צפורנן של ראשונים ממלא כריסן של האחרונים יאמר משל הקדמוני ותורתן של ראשונים אין בה דופי כלה נאמנה, וכל כפתה רעננה, וחמודה לעינים, ומימיה מים חיים, ומאירה כצהרים, ודבריהם כאלו נתנו משמים, לא כחל ולא שרק ולא פרכס ויעלת חן ויופי לכן לא אהללם פן אחללם כי להם דומיה תהילה ואשים קנצי לדברי בתפילתי לאל חי כי יתן לי רחמים אל שדי ואזכה לדלות עוד פנינים ולגלות מטמונים מתורתן של ראשונים וקדמונים ומחכמתם יביניני ומתורתם ילמדני כי המה נחמתי ושברי. וזה שכרי. ואז אהללנו ואברכנו בשפתי ובכל לבי וטוחות, את אלהי מעוזי אלהי כל הרוחות.

בישע אלוקים פארמא במדינת איטליא בירח אב שנת תרמ״א לפ״ק.

חיים מאיר הורוויץ הלוי

בעהמ״ח ספר משנת רבי אליעזר בג׳ חלקים על פרקי רבי אליעזר אשר יצא לאור בקרוב, והמו״ל והמעיר לספר אגדת אגדות חלק א׳ ומכתב חדשי בית עקד האגדות וכו׳

רשימת הענינים.

א. הלכות קצובות דרב יהודאי גאון. א) הלכות עירובין. ומכילה הלכות עירובי חצירות ושיתופי מובאות. ב) הלכות שבת. ג) הלכות בכורות. והם הלכות פדיון הבן. ד) הלכות חנוכה. ה) נהיגת הפסקות. הלכות ארבע פרשיות. ו) הלכות פורים. ז) הלכות העומר. והם דיני הקרבת העומר. ח) הלכות פסח. והם דיני חמץ ומצה וקצת דיני יום טוב. ט) הלכות יום טוב. י) הלכות תשעה באב. יא) הלכות יום ה כפורים. יב) הלכות סוכה. יג) הלכות לולב. יד) הלכות שיעור המקוה. ודיני טבילה והחייבים לטבול. טו) הלכות גיטין. מכילות דיני גיטין וחליצה ומיאון ושארי הלכות אישות ודיני כתובה וירושה ואונאה ומכירה ומתנה ושבועה שכירות ופיקדון קידושין וחבלה ועונשין וכו׳ הכל בא בערבוביא. טז) הלכות יין נסך. יז) הלכות אבל. דיני אבלות. יח) נהיגת האבל. מברכת המזון בבית האבל בשבעת ימי האבילות. יט) שימוש תפילין ועשייתן. ומכילות גם דיני הנחת תפילין. כ) הלכות טריפות.

ב. סידור פרשיות של ימים טובים והפטרות שלהן. וכולל גם סדר הקריאה והפטורה לשבתות המיוחסות ותעניות ושארי הימים שמשנים בהם הקריאה מסדרם בחול וכו׳ דיני קריאת התורה ובסופו סדר התנ״ך והמשנה וספרי הלכה ואגדה וסדר העונשים וכוללם במספרים ידועים.

ג. שאלות ותשובות הגאונים. הלכות תפילין מר׳ יהודאי גאון, רב יוסף גאון, רב נטרונאי, מר רב ששינא גאון, רב משה גאון, רב האי.

הלכות נדרים ושבועות מר׳ שר שלום, ר׳ חנוך, רב האיי, רב שר שלום, רב נחשון, רב נטרונאי, רב ששינא, רב נטרונאי, רב נטרונאי. תשובות שונות מגאונים שונים.

ד. לקוטים שונים מדברי קדמונים ז״ל.

ה. עשרה שאלות לרבינו סעדיה גאון בתחיית המתים.

ו. ענין להראות שחכמי התלמוד ז״ל היו בקיאים בכל החכמות.

הלכות קצובות דרב יהודאי גאון

אילו הלכות קצובות אשר עשה רב יהודאי ריש מתיבתא זכר צדיק לברכה ברוב חכמה וברוב תבונה ושכל ומדע ונרתק התבונה הורנו לדעת ולהבין ולא להכשל ולשגוג באיסור והתר.

הלכות עירובין.

אי איכא חצר וכולה לחדא גברא ואית ליה בני או כמה אינשי דסמיכין עליה וכולהון אוכלין מחד ספטא ולא פליגין מהדדי לא צריכא לעירובא. ואי פתיח ביתא דההיא דרתא לשבילא ואי איכא נמי בתי אחריני ופתיחי לההיא שבילא צריכין למעבד שיתוף בהדדי ומשתרי לטלטולי ממובאות לבתים ומבתים למובאות. מאי עירוב מאי שיתוף מערבין לחצירות בפת ומשתתפין למבוי ביין ואם רוצה להשתתף בפת משתתף ומאן דאתיין בדוכתא ומקדים חד וקני שביתא בדוכתיה אע״ג דלא אתי גמלייא אלא בשבת שפיר דמי והני מילי הוא דסגי אלפים אמה אבל טפי לא. פירוש אסור לאדם להוציא מרשות לרשות בשבת אפילו כל שהוא ולא בלבד ברשות הרבים אסור אלא אפילו ברשות היחיד ואסור להוציא מחצר לחצר ומבית לבית ומבית לחצר ומחצר לבית אלא בעירוב אפילו מחור או מחלון אסור להוציא ובעירוב מותר. כיצד אם הוא חצר אחת ויש בתוכה מאה בתים והן כולן לאדון אחד וכולן תולין בו ואוכלין על שולחן אחד מותר לטלטל בכל אותן בתים מאיש לחבירו בלא עירוב אבל אם הם מופרדים איש איש על עצמו ושולחנו ואפילו פחות מארבע אמות בין בית לבית אסור לטלטל בלא עירוב ובעירוב מותרים אם עשאוהו בערב שבת או בערב הפסח או השוכר בשכירות שם בית בחצר והוא על עצמו אסור לטלטל ומותר בעירוב ולעולם אם שכח אדם לעשות עירוב בערב הפסח יעשיהו בכל ערב שבת בכל שבוע של שנה וכן הלכה. וכן משפט העירוב ועשייתו אם רוצה לעשות עירוב בערב הפסח לכל שנה יטול החכם מכל בית ובית יד יד מן קמח וילוש ויאפהו או עוגה או שתים קשות ביותר שלא ירקבו ושיהיו שמורות שכל זמן שהעוגות שמורות העירוב קיים. ומותר לטלטל אם נאכל או נרקב או שאבד או שנשרף אסור לטלטל עד שיעשה עירוב אחר בערב שבת. ואם עשה עירוב אחד מהם על כולם מקמח שלו עירובו קיים אבל צריך להודיעם ולומר להם סמוכו על עירובי אשר עשיתי עליהם וקודם שישים אותו עירוב בתוך תיבה או במקום משמר אחד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב. ובזה העירוב יהא לנו מותר ולכל הדרים בחצירות אילו להוציא ולהכניס כל השנה כולה וכל שבתות שבה מבית זה לבית זה ומחצר של פל׳ לבית של פל׳ ומבית של פל׳ לחצר של פל׳ ויניח אותו עירוב בבית אחד מכולן ובלבד שיהא הבית ארבע אמות על ארבע אמות באורך וברוחב ואם גם בני מבוי רוצים לערב ולטלטל איש מחבירו במבוי אם במבוי פחות מארבע אמות על ארבע אמות יעשה מלמעלה מקיר לקיר קורה או קנה ויערב רוצה בחתיכת בשר או בחתיכת פת רוצה ביין רוצה בדג או בביצים צלויים שלימים. רוצה בכל מיני קיטנית ובכל דבר שבעולם מערב חוץ ממים ומלח. ושיעור העירוב של מובאות ושל הצירות מן כזית עד כאגוז אם מוסיף מוסיף בקודש. ואם חכם עושה העירוב משלו יודיעם ועירובו קיים עליהם ומברך ותוליהו או בפתח או בקיר המבוי או באמצע או בכל מקום שרוצה ובלבד שיהא העירוב גבוה מן הקרקע טפח וצריך לזכותן ע״י אחר היאך נותן הבקי לבנו שהוא בן מצוה או לבתו בוגרת או לאדם אחר ואומר לו אמור שיזכו בזה עירוב כל בני מבוי זה לקבל מידו ואומר יזכו בעירוב זה כל בני מבוי זה ותוליהו כמו שאמרנו בגובה טפח מן הארץ הרי זה עירוב מבואות וחצירות. ואם המבוי רחוב עד עשרה אמות ולא יותר צריך לחי מן אבן או מן קורה או מעץ וימעטו. ואין צריך צורת הפתח מלמעלה. ויוכל לערוב בתוכו. וזה לחי או קורה שישים צריך להיות קומתו י׳ טפחים. ואם הוא רחוב יותר מעשר אמות צריך צורת הפתח. כיצד צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנא על גביהן. אם אין לו קנים עושה בעצים או בחבלים ועושה עירוב ומניחו כענין שאמרנו. ואם רוצה לילך מעיר לעיר וממדינה למדינה מותר לילך עד אלפים אמה אחרים אבל אם רוצה לילך במדינה אחרת להציל נפשות או ספר תורה אע״פ שהיא רחוקה יותר מאלפים אמה מותר לילך לשם ואם דרך רשות הרבים מפסקת בין המבואות יעשה צורת פתח משני צדדיה בקנים או בחבלים ומותרין כל מובאות שבתוך אותן פתחים של קנים לטלטל איש לחבירו בעירוב וכן כל המדינה כולה ימעט פתחיה בקנים או בחבלים ויעשה כעין צורת פתח ומותרין בעירוב כגון דאמרינן רבא מערב אכולה מתא בעירוב אחד.

הלכות שבת·

כל תכשיטי אשה מותרין בשבת הקמיעות המומחין מותרין להוליכם בשבת והטבעות שחותמין אסור להוליכן בשבת וכל מכה מותר לשום עליה רפואה בשבת. ואפילו חתיכת בגד על המכה מותר. ואסור לכפל בגדים בשבת אם יש לו אחרים להחליף אסור ואם אין לו מותר לכפל כרצונו. והקערות וכל כלי עץ וכל כלי חרש המשמשין בהן באכילה מותר לרחוץ אותן עד המנחה בלבד. אבל כלי שתייה מותר לרחוץ כל היום כולו. ואם שכח פת בתנור ואין לו מה יאכל יוציא ממנו מזון שלש סעודות ומותר. וכל מיני עשבים שהן לצורך אכילה בשבת שוחקין במכתש וסוחטן ומותר לאוכלן אם לצורך מימיהן עושה אסור. וחרדל אסור לשחוק בשבת וכך השומים והשחלים אסורין. אבל פילפל לבדו והקנה והקושט וקנמון מותר לשוחקן במכתשת בלבד שישנה מעט ולעשות קונדיטון מותר. ולא יעבירו בבגד אלא בנפה או בכברה או בכפיפה מצרית שהיא כמות רשת שלא יבוא לידי סחיטה שכל סחיטה אסור. ולרוץ לדבר מצוה או לדבר הלכה מותר וספינה שנכנסה קודם שבת בתחום בזמן שיכיר וידע שהוא קרוב למדינה אלפים אמה שהם ב׳ מילים מותר לצאת ממנה בשבת על הכבש שעושין המלחים לצאת בו וכן אם נמשכה הספינה על הארץ מותר לשוב ולצאת על הכבש אבל להוציא ממנה כל שהוא אסור ואם לא נכנסה בתוך התחום קודם שבת אסור לצאת ממנה בין שנמשכה ובין שלא נמשכה וכן לכל המועדים. ואסור למלאות מים מן הים בשבת אבל בכלי קערה שהיא ארבעה על ארבעה טפחים מותר. ומותר להשליך בים קליפים ועצמות בשבת. ואם הגוים מביאים מים לתומם לצורכם מותר לשתות ממנו אבל כל מיני פירות ועשבים שהביא גוי לישראל או שהביאו גוים לעצמן ויש ממין המחובר לקרקע בזמנן אסור לאכול מהן בין בשבת בין ביום טוב אבל אם עבר זמנן והם כמות צימוקין או תאינים יבישים כגון עשבים כמושין מן שלשה ימים מותר לאכול מהן אם באו בתוך התחום אבל אם הביאו אותם מחוץ לתחום אסורין. ואם הביאן בשביל ישראל זה מותרין לישראל אחר לאכל מהן וכן אם הביאן גוי לעצמו מותר לאכל ישראל מהן. פת חם מן גוים מותר לאכל בשבת ומותר להתחמם במדורה של גוים ומותר להשתמש לנירו של גוי. ומותר לעשות ליולדת ולחולה כל צרכיהן לבשל להן ולשחוט להן ולהדליק אש לחמם חמים ליולדת בתוך שמנה ימים ולחולה שיש בו סכנת נפשות. ואם נפל קיר על אדם בשבת ספק שם ספק אינו שם ספק מת ספק חי ספק נכרי ספק ישראל מחללין עליו את השבת ומותר. וכן מי שנפל לים או לבור מותר להעלותו אפילו במצודה אפילו שטין על פני המים כדי להצילו. וכן תינוק שבוכה בתוך הבית שוברין הדלת ומוציאין אותו. ומותר להתיר ולהפר חרמות ונדרים בשבת ומותר למשוך משיכת חבל של בהמה בשבת אבל לא מרחוק ולתלות שק של שעורים לכל הבהמה להאכילה מותר. וכשהיא מרדעת על הבהמה בשבת מתיר החבל מתחתיה ונופלת מאליה. וכשיבוא ישראל בחצר של גוי צריך ישראל לקנות מן הגוי חצירו וכל רשותו בפרוטה או במעט פלפל ומותר לו לצאת ולבוא ולטלטל בלא עירוב. ואם החצר ברשות שני גוים או יותר קונה מהם ומותר לטלטל וגם לצאת מן החצר אלפים אמה מכל צד. ואם שכח ולא קנה מן הגוי אסור לטלטל אבל לצאת יוצא אלפים אמה ואפילו בשבת גופו קונה מן הגוי בפלפל או מן מאכלו או מכל דבר אחר המטלטל בשבת חוץ מכספים ופרוטים אסורין לטלטל שאסור ליתן לגוי. והלוקט פירות בשבת בשוגג אסורין עד הערב בכדי שיעשו ואם במזיד לקטן אסורין לו לעולם ולאחרים מותרין. וכן פירות שהן על הגג ליבשן אסור לאכל מהן עד שיבשו לפי שהן מוקצה. מנעל שעל רגלו אם יש עליו טיט מקנחו בקיר ולא בארץ שלא יבוא להשוות גומות. ואין נוקבין נקב חדש בכלי חביות בשבת אבל נקב ישן פותחו בכלי ואם נפל הקנה ממנו מחזירו במקומו אבל כל מיני פשתן וסמרטוט אסור להכניס באותו חור דאתי לידי סחיטה. ומותר לשאול איש מחבירו או אשה מחבירתה ככר לחם או ככריים או שמן או יין. או כל דבר אכילה ושתיה בשבת ואם אינו מאמינו מותר להניח לו משכון עד אחר השבת. ואל יאמר הלוויני אלא השאילני. ואסור להסתכל במראיות של ברזל ושל נחושת. ואם היא קבועה בכותל מותר אבל של זכוכית מותר. ומותר לעכב חבירו בשביל חובו ולומר לו עמוד עמי עד לערב. ומותר לחשב חשבוני מצוה. ובתינוקות מספרים להשיאה ומשדכין ובכל דבר של מצוה מותר לחשב ולספר בשבת. ומניחין סייף או ברזל על המת בשבת. מת מוטל בחמה מניח עליו כיכר לחם או תינוק ומטלטלו ואסור לעשות חפציו קודם שיבדיל. ואסור לעשות מלאכה קודם הבדלה כדי שתרשה את השבת כמי שנכנס אצל המלך יכנס ברשות ויצא ברשות. וכן ילך למלאכתו ואל מקום שירצה. ואסור לטעום כלום קודם הבדלה. ומאן דלית ליה חמרא אומר המוציא ומבדיל. ומותר לנער טליתו בשבת. ומפקחין פיקוח נפש בשבת. מי שאחזו דם מקיזין אותו דם בשבת מפני הסכנה. משאוי של ישראל מביאו גוי בבית ישראל בשבת ומותר. מנעלים מן עץ מסומרים אסורין שאינן מסומרין מותרין לילך עמהם בשבת וביום טוב.

הלכות בכורות·

כשיבוא אדם לפדות את בנו פטר רחם בזמן הזה מצוה לפדותו בן שלשים יום ואם עוברין שלשים יום ולא הופנה לפדותו יפדהו לעולם. ואם לא פודהו לעולם עומד באיסורא והאיך פודיהו מן הכהן מביאו לפני הכהן ואמר לו אבי הבן הילך אילו הדמים או זה הבגד או תכשיט זה ששוה חמש סלעים של כסף ויהיה בני זה פדוי ממך ויתרצה לכהן במעט מתנה עד כרצון הכהן יכול למחול לו ופדוי בנו מן הכהן ושיעור דמי הסלע בלבד שני חלקי טרי אחד ובכל דבר שיישר בעיני הכהן יכול לפדות ממנו כרצון הכהן אפילו בכוס של יין ואפילו בפת ואפילו בבגד. וכן הילכתא.

הלכות חנוכה·

בחנוכה חייב אדם להדליק נר אחת בליליא ראשונה. בליליא שניה שתיים ויוסיף אחת בכל לילה עד שמונה ימים. וחייב לברך שלוש ברכות להדליק נר של חנוכה ושעשה ניסים ושהחיינו. והרואה מברך שתים שעשה ניסים ושהחיינו. הני מילי בלילה ראשון אבל מיכאן ואילך המדליק מברך שתים והרואה אחת. ואם רוצה לעשות נר אחד בכל לילה ולילה כלילה הראשון יצא ידי חובתו וצריך להניח נר בצד שמאלו מחוץ לפתח כדי שיהא הנר בהכנסתו משמאלו והמזוזה מימינו ויכנס בין שתי מצוות. ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים. ואסור להשתמש באותו הנר אבל מכסהו בכלי שיתראה מעט שיכירו כי נר חנוכה הוא. ואם נשבה הרוח או פחד מפני הליסטים מניחו על שלחנו ודיו ואם כבתה מותר להדליקה עד ה׳ פעמים עד שיכלה השמן אשר בו ולא יגביה הנר יותר מארבע או שלש טפחים מן הפתח. ובעליה עד החלון. ויברך על הניסים בברכת המזון ובעל הארץ. ובתפילה כשאומר לא הסתרתה פניך ממנו מזכיר על הניסים וגומרין את ההלל כל שמונה ימים ובערב שבת מדליק תחילה נר חנוכה ואחר כך מדליק נר של שבת שאם מדליק של שבת תחילה אסור להדליק נר של חנוכה שכבר קיבל עליו את השבת. ובשמונת ימי חנוכה מותר בעשיית מלאכה. ובהללו ח׳ ימי חנוכה בכל יום קורין שלשה. ביום ראשון קורא כהן ויהי ביום כלות משה עד לפני המשכן. לוי קורא מן וידבר ה׳ קח מאתם עד ויהי המקריב ביום הראשון עד סוף פיסקא. יום שיני קורא כהן מן ביום השיני תלתא פסוקי ולוי ג׳ פסוקים וישראל ביום השלישי. כעניין זה עושה כל שמונת ימים אבל ביום השמיני כהן קורא ביום השמיני. לוי קורא ביום התשיעי וישראל קורא עד סוף הפרשה.

[נהיגת ההפסקות]

נתחיל נהיגת הפסקות הללו כגון שקלים וזכור ופרה והחודש כן נהוג וקבע אותם לעולם שראש חודש אדר אינו נופל אלא בד׳ ימים אילו או בשבת או ביום שיני או ברביעי או בשישי מימי שבוע וסימן ז̇ב̇ד̇ו̇. אם יבוא ראש חודש טבת בחול מוציאין שתי תורות. באחד קורין שלשה בעניין החודש וידבר ה׳ אל משה צו את בני ישראל את קרבני לחמי. ובאחד קורא הרביעי דבחנוכה. ואם יבוא ראש חודש טבת בשבת מוציאין ג׳ תורות אחד לפרשה של שבת קורין ז׳. ואחד של ראש חודש ואחד של חנוכה ומפטירין רני ושמחי עד ידי זרובבל. וכשנופלין ב׳ שבתות בחנוכה בשבת ראשונה מפטירין רני ושמחי ובשניה ויעש שלמה את הכיורות עד ויאמר ברוך ה׳ אלהי ישראל אשר דבר בפיו. ואם יבוא ראש חודש אדר בשבת מוציאין ג׳ תורות אחת לפרשה של אותה שבת ואחת של ראש חודש ואחד של פרשת שקלים ומפטירין בן שבע שנים יואש במלכו עד כסף אשם. ואם יבוא ראש חודש ניסן בשבת מוציאין ג׳ תורות א׳ לפרשה של אותה שבת וא׳ של ראש חודש וא׳ של החודש הזה ומפטירין רב לכם נשיאי ישראל עד שער החצר הפנימית.

הלכות פורים·

בפורים אסור בעשיית מלאכה. ומזכירין על הניסים בברכת המזון כמו בחנוכה ובתפילה ובקריית מגילה מברך ג׳ ברכות קודם קריאה על מקרא מגילה. ושעשה ניסים. ושהחיינו. ואחר קריאתה מברך אחת הרב את ריבינו והדן את דינינו וגו׳ ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם והאל המושיע וקורא אותה בערב וביום לבד יום אחד. וחייב אדם לאכול סעודת פורים ביום. וצריך לקרוא מגילה בעשרה בין בזמנה ובין שלא בזמנה. מהו בזמנה ושלא בזמנה הרוצה לצאת בדרך מותר לקרוא את המגילה באחד עשר יום לאדר השיני אם יש עיבור. ובזמן שאין עיבור באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר. והבא מדרך לאחר הפורים ולא קראה קורא אותה עד חמשה עשר ויוצא בה ידי חובתו וזהו שלא בזמנה. ואם הולך בשיירא או הוא בכפר יכול לקרותה יחידי בין בספר בין במגילה ויוצא ידי חובתו אבל בציבור לא יצא ידי חובתו אלא במגילה של קלף שהוא של גוויל בלבד ושתהא תפורה בגידים בכל יריעה ויריעה בג׳ מקומות שיהו משולשים מכל מקום אבל תפורה בפשתן או במשי או בכל דבר אחר פסולה. ואם במגילה כתובה בין הכתובים והקונטרס סתור בין בתוך הכתובים מותר לקרות בה בציבור וביחיד. ומי שלא שמע או שלא קרא את המגילה מראש ועד סוף לא יצא ידי חובתו. וצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת ואם טעה או נאנס יחזור אותו מראש. ואם קורא ומתנמנם כגון שקורין אותו ועונה ומזכירין אותו ונזכר זה הוא מתנמנם יחזור בפסוק שלו ויקרא מותר אבל ישן אסור כגון שקורין אותו ואינו עונה ומזכירין אותו ואינו נוכר זהו ישן ואסור. הכל חייבין לקרוא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן.

הלכות העומר·

העומר שהיו ישראל עושין שיעורו ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה כמשקל הביצים כן משקל העומר ומשיעור כזה אשה חייבת להפריש חלה. קודם הפסח היו חוקרין בארץ ישראל על העומר באי זה מקום ימצא תחילה והיו קוצרין אותו בערב הפסח וממחרת הפסח . . . . היו מקריבין אותו לפני הארון מבחוץ ונוטלו הכהן ומרימו ומוליכו ומוביאו והיה טוחנו ועושה ממנו לחם הכהן הגדול ואוכלו. ואחר כך היה חיטים החדש מותר לקצור ולאכול כל ישראל. והעומר הזה מן חלק אחד של שדה היו מביאין אותו. אבל בביכורים של פירות כל זמן שהיו רואין אחד ואחד מישראל בגנו בכרמו הענבה והתאינה או כל מיני פירות המבכרות תחילה היה קושר בהן סימן בכל אחת ואחת עד שהיו מתבשלות אילו שהיה בהן סימן ואחר כך ממלא הטנא ומביאו לכהן ומקריבו לפני הארון מבחוץ ומורימו ומורידו ומוליכו ומוביאו ואוכלו עם כל אנשי ביתו ומותרין כל אחד ואחד כפירותיו.

הלכות פסח·

אלו אסורין בפסח מורייס הלחם. ואפילו לאחר הפסח אסור חומץ שמחמיצין אותו בשעורין ושכר שעושין אותו בלחם קלי אסור וגם לאחר הפסח. וכן חיטים ושעורים וכוסמין ושיבולת שועל. והשיפון מין חיטים הוא כל אילו ואם נפלו עליהם מים או שבאו בספינה ונשרו או בגורן נשרו מן הגשמין כולם אסורין בפסח ולאחר הפסח אסורין אפילו ליהנות מהן אלא להשליכם בים או לזרותן. אפילו טחנן כדי להניחם לאחר הפסח אסור אבל הדוחן וכל מיני קיטנית מותרין אפילו נשרו במים מותרין בין בפסח בין לאחר הפסח. אבל אילו חמשת מינין אסורין והן חייבין בחלה. אורז מותר ואין חייב בחלה. אבל הקדירות שמשמש בהן כל השנה כולה מיני חיטין וקמח רוחץ אותן יפה ושומרן ומותרים אחר הפסח לבשל בהן. וכלי נחושת משפשף בכלי ברזל ומרתיחן במים על האש אחת בתוך חבירתה והגדולה יעשה לה מטיט סביבות פיה שתי אצבעות ומרתיחה מלאה במים והיא מותרת. וכל כלי עץ כגון קערות וכפות ירתיח מים ביורה ושופך עליהם וירחיצם והן מותרין. וכל כלי עץ המשמש בהן עיסה כל השנה ושוהא העיסה באותו כלי עץ עד חומצתו אסורין לשמש בהן בפסח בין ברחיצה בין ברתיחה אבל כל כלי עץ שלא מחמץ בו העיסה אבל לש בו בצונן בעריי מותרין בפסח ברחיצה ובגרידה. והנפה והכברה מותרין בגרידה וברחיצה. ועיסה של פסח צריכה בזריזות שלא תבוא לידי חימוץ. ואחר לישתן רוחצים ידיהם והכלים וישליך המים במקום גבוה שלא יעמדו המים שלא יבואו לידי חימוץ. והמצות צריך לאופותן יפה. ואם תמצא עוגה אחת בתוכן ואינה אפויה דמושכין מינה חוטי תשרף מיד. וזקן או חולה שאינו יכול לאכול המצה קשה שורה אותה במים או ביין או במרק בכל עניין שרוצה בלתי שתהא העוגה אפויה יפה. ומותר לאופות על גבי קרקע ועל כלי חרם ובתוך הפורני שיהא זריז וזהיר ומהיר בבישול אפייתה ושיתחמם הכלי חרס מבפנים מותר. מבחוץ אסור לחממו. ואין עושין פת מיום טוב לחבירו ולא כל מיני בישול אלא אם כן יאכל ממנו ונשתייר מותר. ואסור לשחוט בהמה מסוכנת ביום טוב אבל שאינה מסוכנת מותר לשחוט ולפשוט כל צורכו. ואסור כל בישול עיסה ותבואה מכל חמשת מינין משום חימוץ בפסח אבל בשאר ימים טובים מותר לעשות כל מיני עיסה וכל מיני תבואה בלבד תיסני שלא יכתוש במכתשת גדולה אבל במכתשת קטנה מותר וכל מיני קיטנית . . . . מותר בפסח ובימים טובים.

הלכות יום טוב·

אילו אסורין והיתירן בכל ימים טובים בין בחג המצות בין בעצרת בין בראש השנה וסוכות. אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות. מארסין אבל לא כונסין. ואין עושין סעודת אירוסין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ומותר. מקצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם הותיר הותיר אסור לנפוח במפוח של ברזל אלא בקנה. ואסור לגזוז צמר שבראש הבהמה אלא בלהב האש. ודורון שיביא גוי לישראל בין ירק בין כל מיני פירות שהן מחוברין לקרקע אסור לאכול מהן עד הערב בכדי שיעשו וכן דגים ובשני ימים של ראש השנה אסורין בזה ובזה. ואם יבישין מותרין. וכן דגים יבישין. ואם הביאן מחוץ לתחום אסור לאכול מהן בין לחים ובין יבישים אסור למי שהביאן אבל ישראל אחר מותר לאוכלן ואסור לקנות בשומא ובמשקל. ואם קנה בהמה מגוי אסור לקנות בשומא אלא מביא בהמה אחרת ואומר זה שווה כנגד זה וכן כל דבר אסור לקנות בשומא. ולשחוז הסכין אסור אבל על גבי סכין אחר מותר ואם משחזת מן עץ מותר. ולכבות הנר ביום טוב אסור כמו בשבת אבל לטלטלו ולשמש בו מותר. ולתקן הפתילה מותר אבל לעשות פתילה ביום טוב אסור וגם להבהבה אסור אלא ממעך בידו הפשתן או מה שהוא ועושה בידו ושורה בשמן ואל יחתוך אותה בסכין אלא באור. וכל מיני תבלין או מיני עשבים מותר לשוחקן ביום טוב ולעצור מימיהם לצורך האכילה אבל בשתייה אסור. ביצה שנולדה בכל המועדים נולדה ביום ראשון מותרת ביום שיני. אבל בראש השנה נולדה בזה אסורה בזה אבל במת אינו כן מת בכל המועדים ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים ביום טוב שיני יתעסקו בו ישראל. וכן בראש השנה ואף על פי שימות בשיני אל יתעכב עד החול אלא יתעסקו בו ישראל לאלתר. יום טוב ראשון ושבת אחריו עושה עירוב קודם יום טוב כדי שיכול לבשל מיום טוב לשבת. וכן עושה נוטל פת חתיכה אפוי שיעור מן כזית ועד אגוז וחתיכת בשר אפוי ואומר ברוך אשר קדשנו על מצות עירוב ובזה העירוב יהיה לנו מותר ולכל ישראל הדרים במקום הזה לאופות ולבשל מיום טוב זה לשבת זו הבאה לישראל כל צורך תבשילנו ומניחו בכל מקום שישתמר עד שיהא אפוי כולו. ואם יאכל העירוב לאחר כן אינו חושש ואם שכח לעשות עירוב בערב יום טוב בשביל השבת יערוב ביום טוב קודם שיבשל לצורך השבת.

הלכות תשעה באב·

בתשעה באב צריך לפסוק בסעודתו מבעוד יום כמו ביום הכיפורים מאכילה ושתיה ואפילו עוברות ומיניקות אינן שותות מים באותו הערב. ואסור בשתיית מים וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ואם ילך אדם להקביל פני אביו או פני רבו או לדבר מצוה מותר לעבור במים עד צוארו ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חלוקו שלא יתראה ערום כולו כאדם רוחץ. ואסור לרחוץ במים אפילו אצבעו הקטנה אבל שורה מפה מבערב ואינו סוחטה כמו ביום כיפורים וזה הפרש בין יום הכיפורים לתשעה באב. ובכל מקום שיש תלמידי חכמים בטילין ממלאכתן ויעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם. וגם התינוקות בטילין מלקרוא. אבל קורין בקינות ובאיוב ובירמיה עד חצות היום. ומחצות היום קורין ניחומין ושוחטין בשר ומותר. ואסור לאכול בערב תשעה באב שני תבשילין. ואסור לאכול בשר ולשתות יין אם היה רגיל לאכול בעשרה ימעט ואוכל בחמשה ואם רוצה לשתות יין בתוך שלשה ימים מגיתו שותה אבל אחר שלשה ימים אסור. ומותר בחומץ. ומותר לאכול בשר מלוח יבש מימים הרבה. אבל תשעה באב שיבוא בשבת או באחד בשבת מותר לאכול בשר באותו שבת ולענג ולדשן עצמו בכל עינוגים ודישונים אבל מפסיק סעודתו מבעוד יום. ואסור לרחוץ ולתפור בגדיו באותו שבוע שבו תשעה באב. ולכבס מתי כשיבוא תשעה באב בתוך השבוע ימים שלפניו אסור ושל אחריו מותר מפני כבוד השבת. ובמוצאי תשעה באב אם בא באחד בשבת מבדיל על הכוס בכוכבים ואינו אומר בורא מאורי האש. ולפני תשעה באב אם רוצה לכבס ולהניח מותר.

הלכות יום הכיפורים·

יום הכיפורים אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ואם חולה אפילו אחד מאיבריו יסוך כדרכו ואינו חושש וכן מי שיש לו כאב ברגלו יכרוך על רגלו חתיכת בגד צמר או בגד פשתן ומותר. אבל כל מנעל וסנדל וכל מין עור ומין של עץ אסור. אם היו ידיו מטונפות מותר לרחוץ כדרכו. אבל פניו ידיו ורגליו אסור להושיט ידיו במים אפילו אצבע קטנה אלא שורה מטפחת מערב היום במים וסוחטה ומניחה ולמחר מעבירה על גבי עיניו וידיו בלבד. ואם יקרה בלילה מותר לירד ולטבול במים כל גופו ויעביר ידיו על כל גופו וישפשף בידיו. ואם אדם חולה ביום הכיפורים מאכילין אותו שלא יסתכן וכן כל אשה מעוברת שמתאווה נפשה או מריחת שום ריח מאכילין אותה שאין לך דבר שיעמוד בפני פיקוח נפש חוץ מגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה קודם ימות ואל יעשה אותם. ואסור להבדיל במוצאי יום הכיפורים בורא מאורי האש אלא באור ששבת. ואם לא נמצא אור ששבת והביא אור שלא שבת הדלקה ראשונה אסור שנייה מותרת. ויום כיפור שיבוא בשבת מפסיק מבערב ואין צריך לקדש לפי שלא קדש היום עדיין וצריך לפסוק מבעוד יום מאכילה ומשתייה. והיאך מקדש אין מקדש כמו בחול אלא מי שהוא במקום אחר בערב שבת שיש בו יין ויודע כי לא יהיה לו יין בשבת יקדש מבעוד יום באותו יין שימצא וישתה ולאחר כן אסור בעשיית מלאכה שקיבל עליו את השבת. אבל בהבדלה אינו מבדיל אלא עד שיצא שבת. ואם אין לו יין אומר קודם המוציא לחם ואינו אוכל עד שיבדיל. ובקידוש אם אין לו יין בערב שבת יעשה קידוש על הפת. כיצד רוחץ ידיו ויושב על שולחנו ואומר ויכולו כול׳ ובמקום בורא פרי הגפן אומר המוציא ואומר אשר קדשנו כולא עד ברוך מקדש השבת. אבל יום טוב שהוא אחר השבת צריך לומר י̈ק̈נ̈ה̈ז̈. ואם אין לו יין יכול להבדיל על הפת אגב קידוש. וכך סדורו. רוחץ ידיו ואומר המוציא ומתחיל אשר בחר בנו עד מקדש ישראל והזמנים. ואומר בורא מאורי האש. ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לגויים בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלתה עד המבדיל בין קודש לקודש. ואומר ברוך שהחיינו. וכן לכל המועדים בין פסח בין ראש השנה בין שבועות בין סוכות. ובזמן שיבוא יום הכיפורים בשבת אומר בכנסת ויכולו במעריב. ומעין שבע ברכות כמו בערב שבת ומסיים מקדש שבת. אבל ביוצר ומוסף ומנחה ונעילה וידוי שלמעריב מסיים ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל ויום הכיפורים.

הלכות סוכה·

העושה סוכה כשיתחיל לעשות צריך לברך שהחיינו. וכשנכנס בה בכל סעודה וסעודה צריך לברך בין ביום ובין בערב אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה. וצריך לסוככה שתהא צילתה מרובה מחמתה ושתהא מרובעת ולעשות לה צורת פתח וגבוהה עד עשרה טפחים כשירה פחות מיכן פסולה ויותר מכ׳ אמה פסולה. וגבוהה עד עשרים אמה כשירה. ואם אינו יכול לעשות גדולה יעשה אותה קטנה עד שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשירה. פחות מיכן פסולה. ומדליק בה נר ומדליק על שולחנו. ואסור להכניס לתוך הסוכה מכל כלי תשמיש שמבשלין בהן שום מאכל אבל כל כלים ששותין בהן מותרין כגון קנקנים וכוסות וקיתוניות גביעים צלוחיות כל אילו מותרין. ואל יכסה סוכה במצלחת או בלוחות ולא בכל מיני צמר ופשתן אבל בכל אילנות ובגפנים ובערבה ובכל מיני עשבים הכל מותרין לכסות בלבד מן עץ שריחו רע אסור. ואם עושה סוכה חשובה כמו בית ואין כוכבי חמה נראים מתוכה פסולה. הלוח שנתן על הסוכה אם היא רחבה ארבעה טפחים פסולה פחות כשירה. ואם סוכה ישנה צריך לחדש בה כלום ואם לא מחדש בה פסולה.

הלכות לולב·

לולב הגזול והיבש פסול אם לקחו מגוי בדמים כשר. ואם הוא כמוש לא יבש ולא לח כשר וכן ארבעת מינין שבלולב. ולולב צריך להיות ארכו שלשה (בגליון על ד) טפחים כדי שיצא מן ההדס טפח ושני (בגי׳ על ג) טפחים בתוך ההדס פחות משלשה טפחים פסול. וארבעת מינין מעכבין זה את זה ולא יצא ידי חובתו אפילו חסר אחת מהן. ואתרוג שיעורו עד כאגוז בינוני פחות מאגוז אסור. שנים ערבות ושני הדסים בלולב מותרין ויוצא ידי חובתו פחות מיכן אסור וההדסים שנים אחד עבות ואחד שוטה וכשר.

הלכות שעור המקוה·

המקוה לטבול והיולדות והקרי ועבד ושפחה וגר המתגייר שיעור המקוה אמה על אמה ברום שלוש אמות כשיעור קומת האדם. וכמה מידת המים שעולה טבילה בהן ארבעים סאה שכל סאה וסאה מאה וארבעים וארבעה שפופרות של ביצה במידה. ואם חסר מהן אפילו כוס אחד אינו עולה בו טבילה. וזה שיעור המים שכל גופו עולה בהן שהן אמה על אמה ברום ג׳ ואם מוסיף על שיעור זה הרשות בידו ומותר. ובכל נהרות הרצים עולה בהן טבילה בים ובאגמים לאו. וצריך להיות המים טבע מים חיים. ואם מקום רחב הוא ואין עומק המים ג׳ אמות יחשוב הרוחב כנגד האורך ויבוא לשיעור טבילה ומותר לעשות טבילה אבל בים ובאגמים אין עולה להם טבילה אלא במים חיים הטבעים לכסות המים כל גופו כשהוא שוכב וכשהוא יושב עולה לו טבילה. וכשירד אדם לטבול כן יעשה יורד במים וישפשף בידו כל גופו קודם בין איש בין אשה ואחר כך טובל כל גופו במים שיכסו כל גופו ויעלה ויברך ברוך אשר קדשנו על הטבילה. וגם היולדת והנידה והשפחה צריכות לברך בעליית טבילתן. וכן נטבלין הקרי בו ביום. הנידה אחר שבעה ימי נקיים היולדת בין זכר ובין נקיבה לאחר שפוסק ממנה הדם מונה שבעת ימי נקיים וטובלת ומותרת לבעלה לאחר כך כל דם שרואה אם יולדת זכר עד ארבעים ואחד יום ולנקבה עד שמונים ואחד יום ואחר כך כולו דם טהור הוא. ואם ראתה היום מותרת למחר ובסוף ארבעים ואחד יום לזכר ושמונים ואחד יום לנקיבה פורש ממנה אותו יום ואותו לילה. ואם אינו רואה דם בתוך יום זה ולילה זו מותרת לבעלה בלא טבילה. ואם רואה תשב נידה ואחר שמפסקת הדם תשב שבעה נקיים. וביום השביעי תטבול בלילה והיא טהורה מיכן ואילך. לעולם נידה ויולדת טבילתן בלילה. ואם מפני פחד או מפני צינה טובלת בשמיני או בתשיעי או בעשירי או לפנים כרצונה ובטבילה מותרת לבעלה. וגר המתגייר צריך טבילה. וזה משפט טבילת עבד ושפחה בשעה שרוצים להטבילן משימין אוסר מן חבל או מן פשתן בצוארו וכן טובלין ומשפשפין גופם קודם בידיהם וטובלין עד שיעבור המים על ראשיהן ועולין ומברכין על מצות טבילה. ואם אינן יודעין לברך מברך העומד עליהן ומלבישן. ואם אחד הוא או שנים נותנין לכל אחד מהן כדה בידו ואומר דיי לכם לכו ומלאו והוליכו לבית אדוניכם ומתירין אותן חבלין מעל צווריהן ומותר לאכול עמהם ולשתות מיינם ומכל דבר. ואם בשעת טבילה רוצה לעשות ציפורניהן ולגלחן הרשות בידו.

הלכות יין נסך·

אסור ואוסר כל שהוא יין ביין ומים במים במשהו. יין במים ומים ביין בנותן טעם. נפל על גבי ענבים ידיחם במים אם היו מבוקעות אסורות. נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים אם יש בהם בנותן טעם אסורות. ובין יין שנפל לתוך חומץ ובין חומץ שנפל לתוך יין אם יש בהן בנותן טעם אסור זה הכלל מין במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם. אמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר. סתם יינו אפילו יין ביין מותר כולו. תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר׳ אלעזר מתיר בשתייה וחכמין אוסרין אמר ר׳ חייא בריה דרבה בר נחמני אמר ר׳ חסדא אמר רב ואמרי לה אמר זעירי הלכה כר׳ אלעזר. אמר ר׳ אלעזר הכל שולחין ומפקידין ביד גוי ומשתמר חותם בתוך חותם חוץ מן היין שאין משתמר חותם בתוך חותם. ור׳ יוחנן אמר אפילו יין והלכה כר׳ יוחנן. היכי דמי חותם בתוך חותם. אמר רבא אגנא אפום דנא הוי חותם בתוך חותם. דיקולא אפום דנא מיהדק הוי חותם בתוך חותם פיו למעלה לא הוי חותם בתוך חותם אי כייף וצייר וחתים ודאי הוי חותם בתוך חותם. ואמר ר׳ אלעזר חבית מלא יין אסור לתקנו הגוי מפני הסחיטה בפנים אם פתח הגוי הנקב של חבית וסגר הרי נכנס הסחט בפנים והוא אסור. ואם לא סגר הגוי הנקב אלא הניחו ורץ לעצמו עד נקב אחר כשר. וכל כלי חרש וכל כלי עץ בשני חותמות מותר הוא ביד גוי. ואם הבית לישראל וחבית של יין שם ואפילו המפתח ביד גוי מותר וכשר. ואם הבית לגוי אסור לשתות ממנו אלא אם כן המפתח ביד ישראל מותר והיין כשר. ארבעה דברים בחותם אחד עם הגוי אסור בשני חותמות מותר ואילו הן חלב ובשר יין תכלת. ארבעה דברים בחותם אחד עם הגוי מותר. ואילו הן חתיכות של דג מורייס פת וגבינה. אמר ר׳ פפא ישראל נקיט דנא וגוי נקיט כובא וקא מוריק חמרא שרי דאתי מכח ישראל. ואי צריך לצדודי חמרא אסור גוי נקיט דנא וישראל נקיט כובא וקא מוריק חמרא אסור. אמר ר׳ יוחנן יין שמזגו גוי אסור וכן הלכתא.

הלכות אבל·

אם מת אביו או אמו אינו נוהג כשאר כל המתים על כל המתים קורע מלבוש אחד עד טפח אבל על אביו ועל אמו קורע כל מה שהוא לובש או בגד או עשרה מלבושים ושיעור הקריעה עד לבו. על כל המתים שולל ותופר לאחר שבעה ימים אבל על אביו ועל אמו אינו תופר לעולם וכן על רבו ועל אב בית דין. על כל המתים עד שלשים יום אסור לרחוץ ולספר ולאכול בסעודת שמחה אבל על אביו ועל אמו אסור לרחוץ ואסור לאכול בסעודת שמחה עד שנה תמימה ולספר ראשו עד שיגערו בו חביריו. ואם שמועה שמע שמת אחד מן קרוביו בתוך שלשים יום כן על אביו ועל אמו נוהג שבעת ימי אבילות ואינו יוצא מפתח ביתו ואם לאחר שלשים יום באתה השמועה אינו נוהג אלא יום אחד וצריך לקרוע על אביו ועל אמו ועל נשיא ועל חכם. ואם עומד בבית בשעת יציאת נשמה של כל מיתי ישראל חייב לקרוע. בפסח בשבועות בראש השנה ביום הכיפורים ובסוכות אם ימות אדם קודם אילו הרגלים אפילו יום אחד או שנים ויבוא הרגל עליו פוסק ואינו נוהג אבילות. השלים שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שלשים יום ומותר לרחוץ ולכבס ולעשות כל צרכו כן על אביו ועל אמו. מת בתוך שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שבעה ולאחר המועד ישלים שלשים יום עם ימי המועד. ימי אבילות שלשים יום הם שבעה מהם אסור במלאכה ובסיכה וברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. לאחר שבעת ימים האסורים האילו מתקן המטה ועושה מלאכתו ומותר בתשמיש המיטה ובנעילת הסנדל. ובאבל אביו ואמו אל יתרחץ ואל יכבס ואל יגלח אלא לאחר שלשים יום יהיה כשאר כל בני אדם. מת בתוך הרגל לאחר הרגל נוהג כמו שכת׳ למעלה קורע טפח בלבד ונוהג שלשים יום אבלות באבל אחיו ואחותו ובניו. בת במיתת אביה ואמה ועל כל מתה אסורה לתשמיש המיטה עם בעלה בשבעת ימי אבילות לאחר שבעת ימי אבילות מותר. בשבת וברגל אין נוהג בהן אבילות אלא לובש צניף נקי בראשו ובגד נקי ואפילו אם מת לו בשבת גופו אין בו אבילות. פריעת הראש והחזרת קריעה לאחור וזקיפת המיטה. על כל המתים כולם שולל לאחר שבעת ימי אבילות ומאחה לאחר שלשים יום אבל על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללת לאלתר מפני כבודה. אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום. משלשה ימים ועד שבעה משיב ואינו שואל. מת שאין לו מנחמים באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית חבירו או בבית אחר או עושה מחיצה ואוכל. המוליך עצמות או ספר תורה ממקום למקום לא יתנם על גבי חמור וירכב ואם יש פחד ליסטין מותר. ובן ישראל שקבר מת ביום טוב ראשון מלקין אותו מלקות ארבעים. ומלוין מת ביום טוב הראשון בתוך התחום. תנו רבנן אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שנייה יוצא והולך בכנסת ואינו יושב במקומו ואינו מדבר אלא מתעטף כישמעאלים שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הולך ככל אדם. אבל אם היה טבחו טבוח ויינו מזוג ופיתו אפוי ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קובר את מתו. ונוהג קודם שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות ובאותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה עם הנשים ואין מונעין את התכשיטין מן הכלה כל שלשים יום.

נהיגת האבל·

כשחוזרין מן בית הקברות עם האבל אוכלין עמו ואחר אכילתן מברכין ברכת אבלים נברך מנחם אבילים שאכלנו משלו ועונין ברוך מנחם אבלים שאכלנו משלו ובטובו חיינו ב׳ הזן. ונודה לך ה׳ אל׳ ב׳ על הארץ ועל המזון. ובבונה ירושלים אומר נחם ה׳ אלהינו את אבילי ציון ואת אבילי ירושלים ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם ושמחם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמינו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תנוחמו בא״י מנחם אבילי ציון ובונה ירושלם. אמן בחיינו במהרה בימינו בא״י אלהינו מלך העולם אבינו מלכינו אדירינו גואלינו קדושינו קדוש יעקב רועה ישראל המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט במעשיו שליט בעולמו לעשות בו כרצונו והכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו בכל אנו חייבין להודות לו הרחמן הגודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפירצה הזאת מעלינו ומעל כל עמו ישראל לחיים עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על כל ישראל ויתן הכוס לאבל וישתיהו.

שימוש תפילין ועשייתן·

נוטל עור השליל ומשימו בסיד ורוחצו ומתקנו כגון קלף ויהיה עץ אמום מתוקן להיות בשפת העץ ארבעה שינים מן אותו העץ מאילו ארך השינים כגון אצבע וחצי ולהיות בין שן ושן רוח חצי אצבע. ועובי השינים כגון אצבע קטנה והשינים בשפתן להיות לאחר כן חותך ונוטל מאותו העור של שליל חתיכה כגון חצי זרת ומרככו במים ומרכיבו על אותן השינים ארבעתם של עץ ואוסר אותו בחבל מן פשתן דק ולא עב ומעביר החבל בין שן לשן ובין שן לשן ודוחק האוסר יפה בעשיית השיניים ששם נכנסים התפילין והם בבתים. לאחר כן מניח אותו עור השליל על אותן השינים של עץ עד שייבשו יפה ויוציאו מן העץ ומתקן השינים יפה כדי שיהיו כבתים לתפילין ויביא עור מן צבי וחותך ארבע חתיכות כחשבון השינים ומתחיל וכותב על חתיכה וחתיכה פרשה שהם ארבע פרשיות בחתיכה אחת כותב זו הפרשה מן וידבר ה׳ אל משה לאמור קדש לי כל בכור עד למועדה מימים ימימה. בחתיכה שנייה כותב זו הפרשה והיה כי יביאך ה׳ אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך והעברת כל פטר רחם לה׳ עד סוף פסקא כי בחוק יד הוציאנו ה׳ ממצרים. ובחתיכה שלישית כותב שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואהבת את ה׳ אלהיך עד על מזוזת ביתיך ובשעריך. ובחתיכה רביעית כותב והיה אם שמוע תשמעו עד כימי השמים על הארץ. הרי אילו ארבע פרשיות ומעיף אותם עיוף של קורא לקמיע ומשים כל פרשה ופרשה ארבעתן באותם ארבעה השינים של שליל ויושיבם כסדרן כשאמ׳ חכמ׳ כדי שלא יתחלפו הפרשיות אלא כל אחת ואחת במקומה בימין ובשמאל ובאמצע כתיקונה. סוגר הפרשיות בתוך השינים ותופר עליהם גידים מן מתני השוורים באלכסונן ובשפת זו התפירה מקום מונח בעור השליל מתוקן להעביר הרצועה מן עור כשר מן בהמה כשירה. והרצועה שחורה וישים התפילין תפורין מתוקנים באותה רצועה בראשו במקום שמוח התינוק רופס ומעגל ראשו ברצועה ואוסר אחריו אוסר בדמות אות של שין באותה רצועה מאחור והתפילין בין עיניו וזו הרצועה של קודקוד צריך שיהא לה אורך מצד ימין עד הכרס ומצד שמאל עד החזה הרי תפילים של ראש עשוים. של זרוע חותך מן עור השליל ועושה בית אחד קטן כגון אגוז קטן ויביא עור מן צבי וכותב שם בחתיכה אחת ארבע פרשיות ביחד קדש לי. והיה כי יביאך. שמע ישראל. והיה אם שמע. ומעייף אותה חתיכה כתיקונה ומשים אותה באותו בית של עור השליל ותופרו ממעל בגידין באלכסונן ובשפת צריך להיות כאוזן על אותו השליל ומעביר שם רצועה שחורה ואוסרו בזרועו השמאלי. וקיבל הרצועה מעביר מן אותם של זרוע ומורידה עד אצבע צרדה וכן שיעור הרצועה עד שיגיע לאצבע צרדה האמצע. תפילין המרובעות הלכה למשה מסיני. אמר רבא בתיפרן ובאלכסונן. רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. על תפילה של יד מברך ברוך אשר קדשנו במצוותיו וציונו להניח תפילין. ועל של ראש מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו במצות תפילין. וכשמברך אדם אל ידבר בין ברכה של יד וברכה של ראש. כשישים התפילין קודם בזרוע ואח״כ בראש וכשחולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד. והלכתא לילה זמן תפילין ואין מורין כן. מהו לילה זמן תפילין ואין מורין כן שדרו ממתיבא מניחין אותן בערבית עד כימי השמים על הארץ ותופש אותן בידו עד שמתפלל וכורכן.

הלכות טריפות·

אילו סרכי הריאה. כשמכניס הטבח את ידו יבדוק בריאה בשתי האומות משני צדדין בכל מקום שהן אחוזות בין בצלעות בין בבשר בין בלב בין בחצר הכבד. בין בשומן הלב בין בגבי האומות בין באפי האומות בין בשוליהן בין בגגיהן אפילו כחוט השערה טרפה ואין לה בדיקה לא בנפיחה ולא בעניין אחר. אבל האזנים שהן משני צדדין שלשה מימין ושנים משמאל אם הם נדבקים בצלעים או בבשר שבין הצלעים בין בגגן בין בגבן בין בשוליהן כשרים בנפיחה אם לא תצא הרוח אבל אם תצא הרוח טריפה. ואם אילו האזנים דבוקין בחזה טריפה או בשומן החזה טריפה או בשומן הלב או בגרגרת או בחצר הכבד טריפה. ואם אילו האזנים דבוקים זה לזה כמולדתן וכגידולן כשירה ואם מתקפצות זו עם זו לדבק טריפה. ואם ידבק אוזן הסמוך לאומה עם האומה כשירה בנפיחה אם לא תצא הרוח ואם תצא טריפה. ואם זה האוזן דבוק עם האומה מראשה ועד סופה ואין מפרדת כל שהוא טריפה. ואם מפרדת כל שהוא שיש בו הכירה כשירה. ואם האוזן שקורין אותו עינונותא דורדא בכל מקום שהוא דבוק טריפה. ואם חסר מן שלש אזנים שלימין אחד והן שנים חשוב עינוניתא דוורדא עמהן וכשירה. אבל עם השמאל לא יתחשב עינונותא דוורדא. ואם בצד שמאל אוזן אחד טריפה. ואם בועות פרודות בריאה כשירה. ואם שתים בועות מתאימות דבוקות זו לזו מביאין מחט או קוץ ונועצין באחת מהן אם שופכות מים אחת לחבירתה כשירה. ואם בועה בשולי הריאה ואין הריאה מקפת הבועה מכל צד כל שהוא טריפה. לפי שהריאה חסירה היא. ואם מכה בכוליא ואין המכה מגעת בלובן שלכוליא כשרה. ואם מגעת ללובן הכוליא טריפה. בהמה ששחט ולאחר גמר שחיטה יצא הוולד שחיטת אמו פוטרתו ומכשרתו ואם הוציא אפילו ראשו קודם גמירת סימני שחיטה אותו וולד צריך שחיטה וצריך מליחה. והשוחט אמה ובתה בחד יומא קמא שרי למיכליה בשעתיה בתרא משהי ליה עד לאורתא ואכיל ליה. ואם במזיד שחטה לבתרא מלקין ליה ולאורתא שרי באכילה. ואותו ואת בנו נוהג בנקיבות ואינו נוהג בזכרים וכי אסר רחמנא בהמה אבל חיה ועוף שרי. וכל שאינו אוכל שליל עובר על דברי חכמים. ריאה דדמיא ככבדא כשירה כבשרא טריפה. ריאה דדמיא לכוחלא כשירה. ריאה יורקא ככרתי ואדומה כשירה. כד מפסקא גרגרת טריפה כד מינקיב וושטא טריפה. כד מינקיב קרמא דמוחא טריפה. כד מינקיב מן בני מיעים טריפה וכן ריאה וכן קיבתא וכן מררתא וכן כריסא טריפה. כד מינקבא הובלילא לבי כסי כשירה לברא טריפה. סכין ששחט בה אסור לחתוך בה בשר רותח. וטבח ששכח לברך מותר לאכול אותו בשר. וכל בהמה ובהמה צריך הטבח לבדוק הסכין בטופריה. חיותא דאכלה סם המות שריא משום טריפה. חיותא דדריס לה אריה או דוב טריפה. כד מינפח בה ולא מינפחא חוששין דילמא יבישה היא וטריפה.

סליקו הלכות קצובות. בעזרת רוכב ערבות.

לקוטים שונים

מכת״י דע ראססי 327.

מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה שעה או שתי שעות ונעשה לו ונתרפא וניזדמן לו המים של באר מרים ומלאה כמו כן מאותן מים כיון שבאת אצל בעלה כעס עליה אמר לה היכן היית והיא מרוב כעסה נפלה כדה משכמה ונשבר כדה ונפלו טיפים על בשרו ובכל מקום שנגעו בו הטיפים נתרפא ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו. בארה של מרים בימה של טבריה וכל מוצאי שבת מחזירין על כל מעינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מאותו מים ושותה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד יתרפא. חידושים העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה בור חוץ מבונה ירושלים בלבד ועל כרחינו יש לפרש כל הדומה לבונה ירושלים שהיא בסוף ברכת המזון והוא הדין לגאל ישראל והכין גרסינן בתלמוד ירושלים תאני רב חסדא הפורש את שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך אחת מכל המצות שבתורה לא יענה אמן אחר עצמו ואם ענה הרי זה בור אית תנא תני הרי זה חכם אמר רב חסדא כמאן דאמר הרי זה בור העונה על ברכה וברכה ומאן דאמ׳ הרי זה חכם בעונה בסוף ואמר רבינו נסים זצ״ל זה התירוץ עיקר וליכא פלוגתא בין גמרא דידן בין גמרא דירושלמי. ירושלמי תני ר׳ זעירה בשם ר׳ אליעזר בן עזריה כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה ופיר׳ כל תורה שאין לה קבלה מרב אינה תורה, הלכתא אין לתמוה על המוספין וגורעין בברכות שבתורה להעביר ברכת היין של מילה הכל יודעין שהיא תקנת אנשי כנסת הגדולה וכן מי כמוכה וזכרנו שבתפילת עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וכן עשה עמנו וה׳ אלהינו פלא ונסים בעת הזאת שבהודאה ודעל הניסים של חנוכה ופורים של כל השנה כולה מה שלא קבלו מרב ולא נהגו מאב כסבורים שקנו מקום להתגרד בו ואינו אלא להתגרר בו הואיל ומתחדשים מנהגם בפני עצמן ולא חשו מלשנות מפני המחלוקת ללכת בדרכי יושר. במסכת יום טוב יום טוב שחל להיות בשבת מתפלל שמונה של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמו ויש אומרים מתפלל ז׳ מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואפי׳ במוספין ור׳ אומר אף חותם מקדש השבת וישראל והזמנים וכד פסק ר׳ יוסף הלכה כ״ר דתריץ רבינא והוא הדין דמתחיל באתה בחרתנו ומפני חטאינו וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ונראה דהוא הדין בשבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד עברינן כר׳ ולא תימא דווקה ביום טוב שחל להיות בשבת עבדי׳ כר׳ אם כן הוא דתנו רבנן שבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד וכו׳ ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת אנן כמאן עברינ׳, אלא ש״מ הלכ׳ כר׳ ואפי׳ בשבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד ורשב״ג אומר ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר כל מקום שזוקק לז׳ מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת דמשמע אפי׳ יוצר ואומר קדושת היום באמצע דהיינו ביום המנוח הזה וביום ראש החדש הזה שהוא כולל פסקי׳ לית הלכ׳ כאותו הזוג אלא תאנא קמא דאמ׳ ערבית ושחרית ומתפלל שבע ואומר מעין המודע בעבודה אלהינו ואלהי אבותינו כמה שאומר בחול שאין בו הלל אבל במאי דקאמרי ובמוספין של שבת שחל בראש חדש או בחולו של מועד מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת דהיינו מקדש השבת לכך אין הלכה כתנא קמא אלא כר׳ . . . . . . . . . . . ירושלמי מנין שתוקעין במקום הקצר לא במקום הרחב משום שנ׳ מן המצר קראתי יה. ירושל׳ בית הלל אומ׳ מטה כלפי חסד מן הפסוק כי הטה אזנו לי ירוש׳ לולב היבש פסול משום שנ׳ לא המתים יהללו יה. חידושים כתב רבינו האיי שאם לא נתן רוח בין הדבקים בק״ש יצא שהרי תנן קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. יש מקומות בצרפת שאף בעבור יחיד שלא שמע קדיש וברכו וקדושה מעומד או מיושב יאספו עשרה ויעבר אחד מהם וישמיע בקול רם ויתפלל להוציא ידי חובתן ואע״פ שכולן יצאו ידי חובתן וכן המנהג בצבור חתן ואבל. אף במסכת סופרים יש שאין לענות ולומ׳ קדוש וקדושה. עד שיהיו ששה שלא יצאו שני במקהלות ברכו אלהים. וכן מצאתי שכתב הרב ר׳ משה בן מימון ז״ל והוא שיהיה רוב העשרה שלא התפללו. ורבנו יעקב היה אומר מהאי קרא ב״ה שאחר חמשה תיבות מזכיר בפסוק ברכו ה׳ דאמרינן שאם אין לו מים מקנח בצרור כתב הרב ר׳ אברהם שצריך לברך על נטילת ידים. ירוש׳ גבי קרית שמע שצריך לדקדק ולומר נשבע שלא יראה כאומ׳ נשבה. ירוש׳ האי מאן דעטיש בסעודה אסור לחבריה למימר ליה זכו משום סכנת עצמו פיר׳ זכו לשון חיות. ירוש׳ אי זהו הנץ החמה בזמן שהחמה מטפטפת על ראשי ההרים. כתב בעל ההלכות הא דאמרינן אסור לישב תוך ד׳ אמות של תפלה דווקא ביתיב ומהרהר במילי דעלמא אבל עסיק בקר׳ שמע או במילי דצלותא לית לן בה. ירוש׳ תני הקורא שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב אחרים אומר׳ צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכות בכורים ר׳ אומר צריך להזכיר בה מלכות. ירוש׳ גבי הא דאמרינן דהשונה אחר שקרא שמע אינו צריך לברך דנפטר באהבת עולם והוא ששנה לאלתר. מלתיה דר׳ שמואל בר נחמני אמר כן ר׳ שמואל בר נחמ׳ כד הוה מחית לעיבודה הזה מקבל יעקב גרסיה והוה ר׳ זעירא מטמר בעיה קופייה משמעניה היך קרי קר׳ שמע ושמעי מיניה דהוי קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שנתיה. ירוש׳ ר׳ שמעון בן יוחאי אמר לו הוינא קאם על טורא דסיני בשעה דאיתיהבית תורה לישראל הוינא מתבעי קמי רחמנה לבריה דיהיב לבר נשא תרי פומי חד דלעי באורייתא וחד דיעביד כל צרכוהי חזר מריה מה השתא דאיכא חדא לית עלמא קאים ביה מן דלטורייא אי הוי תרין על אחת כמה וכמה . . . ירוש׳ פרק שיני תני הכתף אע״פ שמשאו על כתפו הרי זה קורא את שמע אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק מפני שאין לבו מיושב בין כך ובין כך לא יתפלל עד שעה שיפרוק אם עליו משאוי של ד׳ קבין מותר אמ׳ ר׳ יונתן והוא שיקל מהו שיקול תרין חלקין מאחריו וחד לקמאי . . . ירוש׳ גבי׳ דאמרינן גבי פועלים שאם היה בסעודתן הרי אילו מברכין אמ׳ ר׳ מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיברך דלכן מהכא אמרינן יעשה מלאכה ויברך. ר׳ שמואל בר יצחק בשם רב הונא לא יעמוד אדם ומתפלל ומין מטבע בידו לפניו אסור לאחריו מותר ר׳ יוסי היה צוררן ותפשם בידו ולמדת הדין אמ׳ ר׳ וצרת הכסף בידך . . . ירוש׳ . . . תני כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כל שבעה ואסור ליטול ממנו כוס דברי ר׳ אליעזר מה טעם דר׳ אליעזר אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים. ירוש׳ בפרק מי שמתו גבי דאמרינן אסור לאכול בשר ולשתות יין נמסר לרבים הרי זה אוכל בשר ושותה יין מסרו לכתפים הרי זה כמי שמסרו לרבים. ירושלמי מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך ר׳ יודן נשיא אכריז ר׳ ינאי ואמר אין כהונה היום. ומפרש טעמ׳ התם דעשו אותו כמות מצות . . . . ירוש׳ מהו להרהר בבית הכסא חוקיה אמר אסור ור׳ אסא אמר מותר אמר ר׳ זעירא כל סבר קשי דהוה לו תמן סברתיה . . . . ירוש׳ פרק שני אמ׳ ר׳ שמעון בן חלפתא אין כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום ומה טעם ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום. קרא וטעה יחזיר למקום שטעה טעה מן הכתובת הראשונה לשנייה חוזר לכתובת הראשונה טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום שברור לו. דילמא ר׳ חייה ור׳ אמי ור׳ אמי סלקון מעבר גנזיה דר׳ אלעזר שטעון קליה אמ׳ לון כן אמר ר׳ יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען חזקה כיון ר׳ אליה ר׳ אבא בשם ר׳ אחא רבא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה כיון ר׳ ירמיה בשם ר׳ אליעזר נתפלל ולא כיון אם יודע הוא שאם חוזר מכאן יתפלל ואם לאו אל יתפלל. אמר ר׳ מתנייה מחזיק אנא טיבו לראשי דכי מטי למודים כרע מגרמיה. אמר ר׳ חייא רבא אנא מניומי (כוצית) כוינית אלא חד ומן בעינן מכוונא והרהרית בלבי ואמרית מאן עייל קומי מלכא ארקפתא או ריש גלותא . . . ירוש׳ אפי׳ מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אמר ר׳ הדא דתימא במלכי ישראל אבל במלכי אומות העולם משיב שאילת שלום תני היה כותב את השם אפי׳ המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שנים או שלשה כגון אל אלהים ה׳ הרי זה גומר אחד מהם ומשיב שלום . . . ירוש׳ בפ׳ שלשה שאכלו תני שנים פת ואחד ירק מזמנין מתני׳ כרבן שמ׳ בן גמליאל ולא סברא ליה לרב אלפאם הלכתא כותיה דסבי׳ ליה דלעולם אין מזמנין עד שיאכל כזית דגן . . . ירוש׳ בשלהי אלו דברים גוי שבירך את השם עונין אחריו בשם אין עונין אחריו אמן אמר ר׳ תנחומא אם ברכם גוי ענה אחריו אמן דכתיב ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגעיה בר׳ ישמעאל וברכו אמר לו כבר מילתיך אמירא פגע בו אחר וקללו אמר לו כבר מילתיך אמירא אמרו לו תלמידיו מאי הוא דאמרת להון אורריך ארור ומברכיך ברוך . . . ירוש׳ בכיצד מברכין תנא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר ר׳ חייא בר אבא הדין אמרא האי מאן דנסיב עגולא ומברך עלוי ולא אתי לידיה צריך למברכה עלוי זמן תנינות ואמר ר׳ תנחום וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה. ר׳ זעירה בעי אהין דנסיב תרמוסא ובריך עלוי ונפיל מיניה צריך למברכיה עלוי זמן תנינות ומה בינה לאמת המים תמן לכך נתכוון תחלה . . . ירוש׳ כל עמא דאי רקיק ונטילין דהוא אסור פירש הרב ר׳ אברהם שרוקק במקום גבוה בתפלתו אסור אלא במקום נמוך הא רוקק אם הוא אסתניס ור״ח פיר׳ רוק עבה הנראה מאד והוא לשון אצטלית שהוא בגד עבה. פרק הרואה הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה וכוכבים ומזלות במשמרותם אומר ברוך עושה מעשה בראשית. פר״ח כגון שהיה ג׳ ימים רצופין מעונן ואחר כך זרחה השמש וראה הכוכבים בלילה והכי מסתבר למאי דגרסי בירוש׳ אמ׳ ר׳ הונא הדא דתימר בימות ובלבד אחר ג׳ ימים ומה טעם ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים. ור׳ שז״ל מסוף כ״ח שנה לסוף כ״ח שנה שהחמה חוזרת לתקופתה הראשונה וכמו שמפורש הכל בפירוש וכן כתב הרב ר׳ משה בן מימון ז״ל. ירוש׳ מנין שמנענעין הלולב בהודו ובאנא ה׳ הושיעה נא מן הפסוק אז ירננו עצי היער הודו לי״י כי טוב ואמרו הושיענו אלהי ישענו . . . ירוש׳ כל האומר ויכלו ערב שבת שני מלאכי השרת מניחין ידיהם על ראשו ואומר לו וסר עונך וחטא׳ תכופר. מנא לן אתיא אשר אשר לגזירה שוה כתי׳ אשר בפרה אדומה ג׳ פעמים וכת׳ אשר בויכלו ג׳ פעמים מה פרה אדומה מכפר אף ויכלו מכפר. ירוש׳ עד מתי מברכין על הלבנה כל זמן שתראה כחצי חמוטה ר׳ יהושע אומ׳ עד שתמלא את חסרונה ופי׳ חמוטה קערה . . . ברכה אחרונה של מים בורא נפשות רבות וחסרונן וכי עושה בדבר שהגוף יש בו חסרון אלא יש לומר שלשון וחסרונן צורך כמו רק כל מחסורך עלי פיר׳ כל צרכך עלי. בפרקא קמא דקדושין כל מצות התליות בארץ אינן נוהגות בחוצה לארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים ר׳ אליעזר אומר אף החדש וקשיא למורי הרב טובא אמאי לא תנא חלה בהדייהו דהא חלה דאוריתא ונוהגת בחוצה לארץ דהיינו חלת האור והשם האיר עיני ואשכחית פירוקא בס׳ מס׳ ערלה בגמ׳ דבני מערבא ר׳ יונה בעי קמיה דר׳ יוסי ולמה לא תנא אף חלה עמהון אמ׳ ליה לא תנינן מתניתא אלא דבר נוהג בישראל ונוהג בגוים ונוהגת חלה בישראל ואינה נוהגת בגוים.

---

לשכחה בדיק ומהימן ובו הוה עסיק רב סעדיה בר יוסף ז״ל והוה אשכחיה במערתא דר׳ אלעזר קליר ובו מתעסקין כל חכמי ישראל ותלמידיהם ומצליחים וזו היא. בריש ירחא דסיון סב קמחא דחטי ולש יתה כדאת קאים ועבד יתה קורסין ואפית יתה וכת׳ בה זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה׳ וסב ביעתא ובשיל לה שפיר וקליף יתה וכת׳ עלה (אספיים) (כיסתם) (תרמת) (אוזן) (דכזוה) אכול ההיא קורסא כל יומא עם ביעא עד משלם ל׳ יום ותליף כל מה דאת חזי ולא תשכח.

עשרה שאלות לרבינו סעדיה גאון

ת̈נ̈צ̈ב̈ה̈ בתחיית המתים.

אמר רב סעדיה גאון זצ״ל שאלוני תלמידי על אודות תחיית המתים עשר שאלות ואילו הן השאלה הראשונה. קיומה מן פסוקים ומדברי חכמים ומן הדעת והן אומ׳ מי ומי יהיו מן ישראל שיזכו להחיות בימי הגאולה אני אומר שכל צדיקי ישראל וכל בעלי תשובה יזכו שכל הנפטר מן העולם הזה בלא תשובה יהיה מן המחוייבין וכך הדעת אומרת אבל הקב״ה הבטיח שכל החוזר בתשובה תקובל תשובתו מן פסוקים הרבה אם תהיה תשובתו בכל לבב אמרו חז״ל עבר אדם על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ועל כריתות ומיתות ב״ד ומי שנתחלל על ידו שם שמים על אלו העבירות אמרו שאם חזרו בתשובה בכל לבב תקובל מהם ועל כל זה נאמר הנה אני פותח את קברותיכם מכאן שכל החוזר בתשובה יכופר ואני אומר כי מעט ימותו מישראל בלא תשובה והשם ברחמיו יכפר בעדנו ויחזירנו בתשובה וימחול לעונותינו אמן. השאלה השנייה ימותו אחר שיחיו או לאו אני אומר שלא ימותו אבל יסיעו אותם מימות המשיח לעולם הבא ולגן עדן וכך אמרו חז״ל מתים שעתיד הקב״ה להחיותם שוב אינן חוזרין לעפרם. השאלה השלישית. יספיק להם העולם לאותם שיחיו ושיפרו בתחיית המתים שיהיו רבים באותה שעה שימהר הקב״ה בימינו אני אומר כי משעה שיצאו ישראל ממצרים והתורה התמימה נתנה אל בני האדם אלפים שנה ומאתים שנה פחות שיהיו שנים ושלשים דור וכל דור כ״ך רבוא מאנשים ונשיהם ואם אמרנו שכולם יעשו תשובה נמלאו הרבה מן העולם אחד מן מאה וחמישים מן העולם כדי שינתן לכל אחד יותר מן מאתים אמה לשכון הוא ובהמתו ולזרעו במה שיזרע כי כל אנשי הדורות יהיו מאה ועשרים בשנים ושלשים במשורה יהיו שלשת אלפים רבוא ושמונה מאות וארבעים רבוא וכשנתן להם מן הארץ מאה פרסאות לכל אחד שהוא מן ק׳ן הארץ ונחשוב אמות בכל ג׳ מילין ובכל מיל ארבעת אלפים אמה באמת כושי שהיא האמה אמתים וחצי מאלו האמות של זה הדור יפול לכל אחד רוחב מקום מאתים ושמונים אמות והבן. השאלה הרביעית המתים שיקומו בתחיית המתים יהיו מכירין זה לזה או לא. אני אומר שיהיו מכירין וכל אחד מהם יגש אל שבטו שכך אמר יחזקאל ע״ה אלה שמות השבטים וכל אותו העניין ותיקון השבטים היאך יחנו בארץ כל אחד במקום ידוע ותחיית המתים תהיה קודם בנין בית המקדש כמו שהוא מפורש על ידי דניאל ובעת ההוא יעמוד מיכאל וגו׳ ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. השאלה החמישית מתים שעתיד הקב״ה להחיותם יקומו במומין או לאו. אני אומר שכל אחד מהם במומיהן כגון עור ופסח ואלם ושאר המומין כדי שידע אותו בעל המום שהוא בעצמו אחר כך ירפאו שתהוי׳ האות השני וכך אמרו חז״ל עומדין במומיהן ואחר כך מתרפאין ולכך הכתוב אומר ראו עתה כי אני אני הוא. אז תפקחנה עיני עורים. השאלה השישית יאכלו וישתו וישאו נשים או לאו. אני אומר שתהיינה כאשר היה לבן מצרפית שהחי׳ אליהו וכבן השונמית שהחי׳ אלישע ז״ל לא חסר להם שום עונג ושום שמחה מדרכי בני אדם. השאלה השביעית אם ישאל שואל ויאמר היאך יוליכו אותם לעולם אחר שאין בו לא אוכל ולא משתה ולא שום דבר מדרכי בני אדם אבל יהיו שמה כמלאכי השרת. אני אומר אמנם כי כן יהיה דרכם כאשר היה דרכו של משה רבינו ע״ה שהיה בהר ק״כ יום והיה שמה כמלאכי השרת לא אוכל ולא משתה ולא שום דבר מדרכי בני אדם שנ׳ ואתנפל לפני י״י כבראשונה ארבעים יום וארבעים לילה וידוע כי שלשה פעמים עלה משה אל האלהים וישב שם כל פעם ארבעים יום וארבעים לילה הפעם הראשונה כשהוריד הלוחות אשר שבר והפעם השנית כשעלה להתפלל לכפר על ישראל עשיית העגל והפעם השלישית כשעלה להוריד הלוחות האחרונות. השאלה השמינית אם ישאל שואל ויאמר החיים בשעת הגאולה יהיו צדיקים אחר חיותם או יהיו חוטאים ויתחייבו שלא להיות בגן עדן. אני אומר כי הקב״ה היודע מה להיות קודם היותו לא יתן גן עדן לצדיקים שבאותו שעה אלא מפני שהוא יודע שיהיו הולכים ביראת שמים ולא יהיו חוטאין כך אנו כי היודע מה שלהיות אינו מנחיל גן עדן אלא מפני כי בימות המשיח יהיו צדיקים ויראי השם. השאלה התשיעית יהיה להם שכר באותה יראה אשר בימות המשיח או לאו. אני אומר כן כמו שהצדיקים בעולם הבא יהיה להם שכר טוב על יראתם ועל צדקתם הראשונות. השאלה העשירית אם ישאל שואל ויאמר המצואין בימי הגאולה והם חיים מה יהיה להם והנולדים בימי הישועה. אני אומר כי הנביאים לא אמרו שום דבר בזה העסק והעצה מתחלקת בזה העניין על שלשה עניינין יש דאמר שלא ימותו לעולם ותולין בדבר הזה מהפסוק שאמ׳ ובלע המות לנצח. ויש אומר ימותו ויחיו מיד כדי שישתו עם כל בני אדם שנגזרה עליהם מיתה. ויש אומ׳ יחיו חיים ארוכים וימותו ולא יחיו עד העולם הבא. ואני לבי נוטה לפיר׳ הזה השלישי לפי שלא מצאתי תחיית המתים בשעת הישועה אלא למי שהיה בגלות כדי שיראו הישועה הטובה הנכבדה אבל החיים והנולדים בעת הישועה כבר הגיעו לחפצם ורצונם אבל יהיו חייתם ארוכים כמו ת׳ או ת״ק שנים ומי שימות באותו זמן בן מאה שנה יהיה כמו שימות עתה בן כ׳ שנה כי הנער בן מאה שנה ימות. ומי שיחטא לחבירו והוא בן מאה שנה יהיה נחשב להם כמו נער שנ׳ והחוטא בן מאה שנה יקולל ויהיו חיים באותו הזמן נמשלים לבינינים החזקים באבנים ובסיד ובנטעים הטובים שנ׳ לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשי ידיהם יבלו בחורי. ונאמר זית רענן יפה פרי תואר. לכן דעת אלהים ליודעו תהיה אור מזהיר והלוך בעבודתו ודבוק בתורתו יאיר אותו כשמש ורשעים ידמו וכשהם . . . . בנחמות אלו העתידים לישראל הרצותים בלב ישראל וכתבתים להיות להם אמונה אומן מפני שידעתי שיחזרו ישראל למוטב באותו הזמן בעבור שבעה דברים׃ הראשון שתהיה תחיית המתים נס גדול מופלא מאותות הקב״ה ומנפלאותיו ובראותם ישראל הנס הגדול יוסיפו להאמין בה׳ ובדבריו׃ השני שיתקבצו לישראל כל הנביאים שנתנבאו להם שאנו מתאוים עתה לראות אפילו אחד מהם וכש״כ כולם׃ השלישי כל המלכים החסידים וכל החכמים והצדיקים יהיו מצואים באותו הזמן שנחפוץ עתה לראות אחד מהם׃ הרביעי שיתחברו באותו הזמן כל הקרובים שמתו לכל אדם ומתאבל עליהם יראה האב את בנו והבן לאביו ואח לאחיו׃ החמישי שיספרו החיים בתחיית המתים קורות המות שעברו עליהם לאותו הדור והיאך היה מותם ועניינים שהנפשות תלויות ודואגות על כוס המות׃ השישי שיבואו כל בני ישראל לאלפים ולרבבות כאשר קדמתי לזכרם ויהיו כולם בכבוד גדול והוד והדר ובתהלה וגדולה ובתפארה׃ השביעי שיהיה סבת התשובה ומעשים טובים באותו הזמן לזכות לחיי העולם הבא שיאמר כמו שנתקיים הנחמה הזאת כך יתקיימו כל דברי הנבואות והנחמות כולן כמו שאנו בטוחים ומיחלים כמו שנ׳ ואמר ביום ההוא. ואומר יחיינו מיומים וביום השלישי כלו׳ יחיינו ויצילנו משתי המלכיות מלכות אדום וישמעאל. וביום השלישי הוא היום שאנו מיחלים ומתאוים ונכספים יום המשיח הנחמד והחביב לישראל שאמר עליו שלמה יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יודיע ויקר דמם בעניו. שיאמר בעל הרחמים לרחם עלינו ולהסיר חמתו ואפו ממנו ויראה בצרותינו וצוקותינו וחמסינו . . . . . . . ויושיענו ויבוא הגואל בימינו ויחייה מתינו כאשר הבטיחנו שנ׳ יחיו מתיך נבלתי יקומון שיעשו גופם נבלה עליו. הקיצו ורונו שוכני עפר ללמדנו שיקומו ברנות ותושבחות להקב״ה לפי שנקברו בבכי ובמספד ובקולות יקומו בשירות שנ׳ בערב ילין בכי ולבקר רנה. בערב זה יום המיתה. ולבקר זה תחיית המתים. כי טל אורות טלך. פירוש אורות עשבים וחברו ללקוט אורות ואמרו חז״ל כי הטל שעתיד הקב״ה להחיות בו המתים הוא הטל שהחיה בו המתים בשעת מתן תורה במעמד הר סיני כשמעת דברי אלהים חיים שדבר למשה בעשר הדברות. וארץ רפאים תפיל אלו הנהרגים שלא על ייחוד השם. הקב״ה יזכנו לחיי העולם הבא ויביא בלבנו יראתו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אנו וכל ישראל חברים ונאמר אמן.

Halachische
Schriften der Geonim.

Erster Theil

enthält:

Halachoth Kezuwoth des Rabbi JEHUDAI GAON; Parschijoth- und Haftarothordnung für Festtage; Gutachten der Geonim; Sammlung verschiedener Abhandlungen; Zehn Fragen des Rabbi Saadia Gaon; Die Thalmudlehrer als Weltweisen.

Zum ersten Male nach seltenen Handschriften

herausgegeben

von

Chaim M. Horowitz.

(Jeglicher Nachdruck verboten)

FRANKFURT a. M.
1881.

Druck und Verlag von  M. SLOBOTZKY,  Frankfurt am Main.

(Preis 1 Rmk. excl. Porto.)

[The end of Bet nekhot ha-halakhot by Chaim Meir Horowitz]